החלטה בתיק ת"א 6738-12-08

רקע ותמצית טענות הצדדים

1. בפניי בקשה להפקדת ערובה. הבקשה הוגשה בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

2. עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד אשר הגישו המבקשת והמשיבה האחת נגד השנייה. בין המבקשת והמשיבה נכרת, ביום 4.8.06, הסכם אשר במסגרתו הזמינה המבקשת מהמשיבה מכונה לייצור סטרצ' פילם תעשייתי. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה, על סך 1,489,858 ש"ח, במסגרתה טענה כי המבקשת הפרה את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים עת לא שילמה לה את מלוא התמורה המוסכמת. המבקשת הגישה תביעה שכנגד, על סך 5,090,699 ש"ח, במסגרתה טענה, כי המשיבה הפרה את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים, עת לא סיפקה לה מכונה תקינה ולא פעלה לשם תיקון המכונה.

3. ביום 4.10.10 הגישה המבקשת בקשה במסגרתה עתרה, בין היתר, כי בית המשפט יחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. בהתאם להחלטה מיום 21.10.10 נדחתה הבקשה האמורה. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בהתאם להסכמת המשיבה התקבלה בקשת רשות הערעור, בשל העדר הנמקה, וההחלטה מיום 21.10.10 בוטלה, כך שהבקשה להפקדת ערובה הוחזרה למתן החלטה מנומקת.

4. בין לבין, הגישה המבקשת בקשה נוספת להפקדת ערובה. במסגרת הבקשה האמורה טוענת המבקשת, כי עסקינן בחברה זרה אשר אחריות בעלי מניותיה מוגבלת. המבקשת טוענת, כי החלו הליכי פירוק נגד המשיבה וכי המשיבה לא הצביעה על נכס כלשהו השייך לה ואשר נמצא בישראל. המבקשת טוענת, כי המשיבה הפסיקה את פעילותה העסקית וכי שלחה לספקיה ולעובדיה מכתב לפיו ביום 23.12.10 התקיימה אסיפה של מנהליה ושל איגוד המסחר בפני נוטריון והובהר, כי אין למשיבה את המשאבים הכספיים הדרושים להמשך עסקיה וכי הוחלט לפרק אותה. עוד צוין במכתב, כי החל מיום 10.1.11 ועד ליום 9.1.12 תפסיק המשיבה את פעילותה. בנסיבות אלו טוענת המבקשת, כי מתעצם חששה, כי במידה ויינתן פסק דין המורה, כי על המשיבה לשלם לה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין הרי שהיא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה.

5. המשיבה לא הגישה תגובתה עד המועד אשר נקבע לכך בהחלטה מיום 17.1.11. תחת זאת הגישה המשיבה בקשה במסגרתה עתרה, כי תינתן לה אורכה בת 30 יום להמציא תגובתה. בהתאם להחלטה מיום 22.2.11 ניתנה למשיבה אורכה להמציא את תגובתה עד ליום 20.3.11. על אף שהמועד אשר נקבע בהחלטה האמורה חלף זה מכבר, טרם המציאה המשיבה תגובתה לבקשה.

דיון ומסקנות

6. בשלב זה אקדים ואומר, כי לאחר עיון בבקשה ובחומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

7. בית המשפט מוסמך לחייב תובע, יחיד או חברה, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, כתנאי לניהול התובענה (תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999).

8. סעיף 353א לחוק החברות קובע, כי: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

9. מקום בו בית המשפט דן בבקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, קיימת חזקה לפיה חברה תחויב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, בהתאם לבקשת הנתבע. עסקינן בחזקה הניתנת לסתירה. בכדי לסתור את החזקה האמורה על החברה להוכיח, כי במידה ותביעתה תדחה יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע. בנוסף, על בית המשפט להשתכנע, כי הנסיבות אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

10. הנה כי כן, השיקול המנחה את בית המשפט בבקשה בעניין זה הינו שיקול כלכלי. קרי, האם לאור מצבה הפיננסי של החברה יש להיעתר לבקשה אם לאו. מקום בו בית המשפט מוצא, כי החברה לא הוכיחה, כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, על בית המשפט לבחון האם נסיבות המקרה מצדיקות היעתרות לבקשה (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים). בתי המשפט נוטים ביתר קלות לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה מאשר אדם פרטי (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1), 647).

11. כאמור, בעת בחינת בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה השיקול הראשון הינו מצבה הכלכלי של החברה. על כתפי החברה רובץ הנטל להוכיח את חוסנה הכלכלי. במידה ולא עלה בידי החברה להוכיח, כי יעלה בידה לשלם את הוצאות הנתבע, במידה והאחרון יזכה בדין, על בית המשפט להכריע בשאלה האם נסיבות העניין מצדיקות לחייב את החברה בהפקדת ערובה. בשלב זה, על בית המשפט להביא בחשבון את זכויותיהם החוקתיות של הצדדים, את העובדה שהפקדת ערובה מקום בו חברה לא הוכיחה את יכולתה לשאת בהוצאות הנתבע הינו הכלל ופטור מהפקדה כאמור הינו החריג. כמו כן, נהוג לבחון בשלב זה את סיכויי ההליך. מקום בו סיכויי ההליך גבוהים יש בכך בכדי להוות שיקול שלא לחייב בהפקדת ערובה. על כתפי החברה מוטל הנטל להוכיח התקיימותן של נסיבות המצדיקות שלא לחייבה בהפקדת ערובה.

12. לאור האמור לעיל, הרי שעל חברה הטוענת, כי אין לחייבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בתובענה אשר הוגשה על ידה, מוטל הנטל להוכיח, כי מצבה הכלכלי יאפשר לה לשאת בהוצאות אלו, במידה ותדחה תביעתה. כן, על כתפיה הנטל להוכיח, כי מתקיימות נסיבות המצדיקות, כי היא לא תחויב בהפקדת ערובה כאמור.

13. בענייננו, המשיבה לא המציאה תגובתה לבקשה בה עסקינן ולפיכך ברי, כי לא עלה בידה להרים את הנטל המוטל על כתפיה ולהוכיח את חוסנה הכלכלי. המשיבה לא סתרה את טענות המבקשת באשר למצבה הכלכלי ולא הפריחה את החשש, כי במידה ויקבע, כי עליה לשלם את הוצאות המבקשת לא יהיה בידי המבקשת להיפרע ממנה והיא תמצא עצמה בפני שוקת שבורה.

14. במסגרת בקשת האורכה ציינה המשיבה, כי מונה לה מפרק. סבורני, כי יש באמור בכדי לתמוך בטענות המפורטות בבקשה בה עסקינן ויש בכך בכדי ללמד, כי אכן קיים חשש, כי לא יעלה בידי המבקשת להיפרע מהמשיבה, ככל שהאחרונה תחויב לשלם את הוצאותיה.

15. המשיבה הינה חברה זרה בע"מ אשר לא הוכיחה, כי יש בבעלותה נכסים הנמצאים בארץ, מהם תוכל המבקשת להיפרע ככל שתדחה תביעת המשיבה וייקבע, כי עליה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת. עובדה זו תומכת בהיעתרות לבקשה.

16. סעיף 353א לחוק, בניגוד לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, איננו מתייחס באופן מפורש לסוגיית סיכויי ההליך. עם זאת, הסעיף קובע, כי בית המשפט רשאי שלא לחייב חברה בהפקדת ערבות אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת. ההלכה היא, כי במסגרת הפעלת שיקול הדעת המסור לבית המשפט, בחינת סיכויי ההליך הינה רלוונטית. אף בעניין זה מוטל הנטל על כתפי המשיבה ועליה להוכיח, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. כאמור, המשיבה לא המציאה תגובה לבקשה ולפיכך הרי שלא הרימה את הנטל האמור.

17. אוסיף ואומר, כי בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סיכויי התביעה "ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד" (רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים). כן, על בית המשפט להיזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד.